פרק ק תהילים. תהילים פרק קנ

וגם מעיקרא כי בעי לאוקומי כרבי שמעון משמע ליה דבכל ענין מיירי אפילו לעשותו כעין מצודה לסתום כל החלונות וכך הרמב"ם פ"א מהל' שבת ה"ה כותב: "דברים המותרים לעשותן בשבת ובשעת עשייתן אפשר שתעשה בגללן מלאכה ואפשר שלא תעשה, אם לא נתכוין לאותה מלאכה — הרי זה מותר
אמנם הט"ז שם ס"ק ח' הכריע לומר דאם הוא על בשרו אפילו אינו עוקצו — שרי ליטלו כיון שראוי לעוקצו ונראה לי דבזמן הקור שיש צער צינה או צער אחר — מותר לנעול אם אין כוונתו רק להציל מן הקור, כיון דאין בו צידה דאורייתא, אף על גב דהוי פסיק רישיה בדרבנן

תהילים

כתב השו"ע סימן שט"ז סעי' ח' : "שמונה שרצים האמורים בתורה, הצדן — חייב, והחובל בהם, אף על פי שלא יצא מהם דם אלא נצרר תחת העור — חייב; ושאר שרצים — אינו חייב החובל בהם אא"כ יצא מהם דם, והצדן לצורך, חייב; שלא לצורך או סתם — פטור אבל אסור, ולהרמב"ם — חייב".

24
תהלים פרק ק
וכתב הביאור הלכה שם ד"ה "והלך לו" : "עיין במשנה ברורה שהעתקנו דברי התוי"ט לדינא, שכן סוברין רוב האחרונים וכמעט כולם, ודלא כהמג"א שכתב דהיכא שכבר ניצוד פעם אחת — תו לא שייך בו צידה ומותר לסגור הדלת לדידיה אם מכוין לשמור ביתו ולא לצוד העוף, דאי לאו הכי גם להמג"א אסור, כן כתב בספר נהר שלום
מנוקד
לא יגדל ישראל חזירים בכל מקום, אפילו למשוח בהם עורות; ואין צריך לומר לסחורה
תהילים
עכשיו נותר רק לומר תודה להשם יתברך על החיים כנסו לומר בשמחה —
אבל בשאר חיה ועוף, דשייך בו צידה מדאורייתא — אסור, אע"ג שאין מכוון כלל, דהוי פסיק רישיה" הגה: וי"א דהשתא שאנו שרוין בין העכו"ם ואומות — בכל ענין שרי, ופוק חזי מאי עמא דבר הגהת אלפסי החדשים
ובמשנ"ב שם ס"ק נ"ג בדעת השו"ע כתב: "היינו, אפילו בחוץ, והטעם — כיון שהם בני תרבות והורגלו בבית, וממילא יחזרו לביתם בערב ונוח לתפסן, לכן אף כשיצאו מן הבית הרי הן כניצודין ועומדין ולא שייך בהם צידה" ה כי… כי בורא עולם רוצה להטיב לנו, ולעשות איתנו חסד לעולמי עד, ועד… ואמונתו עומדת לנו לדורי דורות

תהילים פרק קנ

אבל כפי הנראה דיש להקל יותר בפשפש מפרעוש בענין הנטילה, ואפילו על בגדו מבחוץ — שרי ליטלו אם אינו יכול להפילו כלאחר יד, משום דעקיצתו מצערת הרבה יותר מפרעוש, וגם מתחבא בבגדים ועוקץ אם אין מסירין אותו כידוע.

תהילים פרק
והביא המג"א שם ס"ק ט' את התוספתא להלכה
תהילים פרק נב
ובכה"ח ביאר שם ס"ק כ"ב : "כגון: צרעים וזבובים ויתושים וכיוצא באלו שאין דרך העולם לצוד מינים אלו מפני שאין בהם צורך, ואף על פי שהוא צד אותם לצורך — פטור אבל אסור מדברי סופרים, אפילו לצודן שלא לצורך אלא כמתעסק בעלמא
תהילים
צידה האסורה מדאורייתא, יש בה שלושה תנאים: א
וכתב הכה"ח בס"ק כ"ה: "מיהו בנחלת צבי מפקפק על זה, דכמו בביבר יותר מן ששה טפחים יוכל הדג להשמט, כן הוא הדין באמה שארכה הרבה, יעו"ש יב אַל-יְהִי-לוֹ, מֹשֵׁךְ חָסֶד; וְאַל-יְהִי חוֹנֵן, לִיתוֹמָיו
מכאן ניתן להבין כי מהמעמקים קורא בעל המזמור לה' שיצילו מהסכנות האורבות לו, כלומר מטביעות אותו ד שָׁנְנוּ לְשׁוֹנָם, כְּמוֹ-נָחָשׁ חֲמַת עַכְשׁוּב--תַּחַת שְׂפָתֵימוֹ סֶלָה

תהילים פרק

קל א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהוָה: ב אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי: ג אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד: ד כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא: ה קִוִּיתִי יְהוָה קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי: ו נַפְשִׁי לַאדֹנָי מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר: ז יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה כִּי עִם יְהוָה הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת: ח וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנֹתָיו:.

5
תהילים פרק ק
וראה כה"ח שם ס"ק ל"א ובקצות השולחן סי' קכ"ב
תהילים פרק ק
למעשה — דעת השו"ע והבא"ח שאסור להסירו אלא א"כ הוא על בשרו ועוקצו, אבל נוהגים להקל להסיר בידיים פרעוש אפילו שאינו על הגוף ממש אלא על הבגד מבפנים, כיון שעלול להיגרם צער בשל כך
תהילים פרק קנ
וכתב כה"ח שם ס"ק ע"ד : "משמע אבל אם הוא על בשרו ואינו עוקצו או על חלוקו מבפנים -אסור לצודו"