| אַחֲרוֹן יָמַי כְּבָר קָרוֹב אוּלַי, כְּבָר קָרוֹב הַיּוֹם שֶׁל דִּמְעוֹת פְּרֵדָה, אֲחַכֶּה לְךָ עַד יִכְבּוּ חַיַּי, כְּחַכּוֹת רָחֵל לְדוֹדָהּ | לפי ספר בראשית, יעקב הוא שחיכה שנים רבות עד שזכה להגשים את אהבתו |
|---|---|
| מאז חנוכה התשע"ה, דצמבר 2014, לומדים פרק אחד בתנך מדי יום, סך הכול 929 פרקים — מבראשית ועד גמר דברי הימים | הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, רְחוֹקִי שֶׁלִּי, הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, בַּאֲשֶׁר הִנְּךָ — קוֹל קוֹרֵא בְּעֹז, קוֹל בּוֹכֶה בִּדְמִי וּמֵעַל לַזְּמַן מְצַוֶּה בְּרָכָה? כלומר, להציב את הפוקוס על דמותה של רחל, בשונה מן הפוקוס של הסיפור המקראי |
מכאן נובעת אחת המשמעויות של הפועל "שמע" — סיפרו לו, אמרו לו " שמעת במקרה לאן החבר'ה הולכים הערב? חוש השמיעה נתפס כאמצעי המרכזי של בני האדם לתקשורת עם הזולת.
| שנים רבות מפרידות ביניהם, אך המילים עודן עבריות, והנפש עודנה כמהה ומתפללת, שרה ומהללת | בגרסה ראשונית של השיר הייתה השורה החותמת אותו "כאשר חיכתה סולוויג לדודהּ" |
|---|---|
| תֵּבֵל זוֹ רַבָּה וּדְרָכִים בָּה רַב, נִפְגָּשׁוֹת לְדַק, נִפְרָדוֹת לָעַד | חוש זה קשור להבנה הדדית בזמן התקשורת ולקליטת הרעיונות הנאמרים בשיחה |
הדוברת יודעת שמותה קרב, היא גם יודעת שהריחוק בינה לבין אהובה אינו ניתן לגישור, כפי שמשתמע מן האמירה המכלילה בבית השני על דרכי עולם שנפגשות לרגע ונפרדות לנצח.
2| היא יודעת שכנראה לא תזכה לראות את אהובה, שהרי הפרידה ממנו היא כנראה לעד | המסקנה משתי האמירות האלה היא שאין כמעט סיכוי להיפגש, כי העולם גדול, המפגשים רגעיים, והאדם חלש מכדי לשחזר פגישות |
|---|---|
| אשמח לשמוע איך דבריי נשמעים לכם | רחל הדוברת מחכה לאהובה, תוך ודאות שהסיכוי למצוא אותו קלוש ביותר |