מו וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ, נֶגֶד מְלָכִים; וְלֹא אֵבוֹשׁ | צידוק הדין — מנהג עדות המזרח צַדִּיק אַתָּה אֲדֹנָ-י, וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ |
---|---|
של מים על המעלה של מקוה שהמחט מונח בה וצפו מי הגל על המחט, טהורה | מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד, מְחַיֶּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים, סוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְרוֹפֵא חוֹלִים וּמַתִּיר אֲסוּרִים וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר |
ב, , מובא שבערב יום כיפור נהוג היה להדליק נר נשמה בבית הכנסת לאב ואם שנפטרו | ולכן מדליקים 'נר נשמה' משום שכביכול הוא בא להעלות את הנשמה בכך שמבטא את השאיפה הפנימית הטהורה והקדושה שלה להיזדכך ולהתעלות, וגם אם חטא האדם רצונו הפנימי היה לעשות טוב ולהתעלות |
---|---|
פה כָּרוּ-לִי זֵדִים שִׁיחוֹת-- אֲשֶׁר, לֹא כְתוֹרָתֶךָ | לפני שעוזבים את בית העלמין, יש נוהגים לומר כמה תפילות, שעיקרן מבטא את האמונה בתחיית המתים לעתיד לבוא |
אות ש מסכת שביעית פרק ו א | מנענע המים בידיו: כיון שעבר הגל |
---|---|
וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו, וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ: וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר: וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא-נִקֵּיתִי, ו אֲדֹנָי שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן: וּבְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ נֶאֱמַר: לָמָּה יֹּאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם, יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַם-עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ: וְאוֹמֵר: כִּי-דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכַר, לֹא-שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים: וְאוֹמֵר: יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת, מָחַץ רֹאשׁ עַל-אֶרֶץ רַבָּה: מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה, עַל-כֵּן יָרִים רֹאשׁ" | נשמע לי קצת לא הגיוני, בהדלקת נר נשמה, כי אין מעלה ועילוי נשמה גדול יותר מלימוד התורה, לֹא יָשָׁב |