| בעצם אדם מוכתר לא במעלה פרטית מסוימת אלא במכלול הפרטים שלו, בשמו | הבדל זה יכול להסביר גם את הפער המובנה בפרשה בדברים בין הציווי על הפסח לציווי על שבועות וסוכות |
|---|---|
| הגרעין המשותף הזה די בו כדי להוכיח שיש זיקה גלויה בין הפרשיות בשמות לאלה שבדברים, שכן החובה להיראות את פני ה' עם 'מתנה' כלשהיא מן היבול החקלאי או קרבן — שלוש פעמים בשנה — היא הגרעין העיקרי והיסודי של המצווה | ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר, וענן, ומן |
אין שמחה ללא צדקה וחסד, ואין שמחת האדם כשהוא עסוק רק בעצמו — שמחה שהתורה חפצה בה.
13| עיקרון מוסרי-חברתי גדול זה עובר כחוט השני בפרקי המצוות של הספר, ופה יש לו משמעות מיוחדת משתי סיבות: שבועות וסוכות הם מועדים שבהם האדם אמור ליהנות ולשמוח בשפע שנתן לו ה' | גם היא לא נזכרת בפסח |
|---|---|
| מצוות השמחה המחייבת שיתוף של הנזקקים, מנומקת זכרון עבדות מצרים | ניתן דעתנו על כך שהציווי איננו מכוון לעני או לאביון דווקא — אלא מי שאין להם בית או משפחה או נחלה: גר, יתום ואלמנה |
לגבי שמו של חג הפסח יש לכאורה הבדל בין הפרשיות.
| ודוק: בשתי פרשיות הרגלים לא הועמדה הסתירה בין הרגל — חג המצות — לבין זבח הפסח הביתי | כלומר — לא רק העניות מונעת שמחה, אלא גם הבדידות וההימצאות בשולי החברה |
|---|---|
| שמות כ"ג שמות ל"ד דברים ט"ז ציווי כללי הקדמה: שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה | בספרות חז"ל — בעקבות הצירוף שָׁלֹשׁ רְגָלִים מספר שמות — קיבלה המילה רֶגֶל משמעות נוספת: כל אחד משלושת המועדים שהפסוק מכוון אליהם: פסח, שבועות וסוכות |