| בחמלה, שהיא מילה נרד-פת עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ, שיר השירים א יב למילה רחמים שהיא כלולה ממידות חסד ודין והיא קו אמצעי | עולת ראי"ה בְּחֶמְלָה-ברחמים, מפני שמצד הדין לא היה צריך להחזירה |
|---|---|
| מקור החיים הוא היש הקיים העומד בעליוניותו ממעל לכל השינויים כולם, "אני ד' לא שניתי" | ואין צריך לזה נטילת ידים, כי אפילו יהיו ידיו מטונפות אין חשש כיון שאינו מזכיר לא שם ולא כנוי |
בַּלָּאט, חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ אַט אַט, טוֹפְפוֹת עֲתִידוֹת עֲתִידוֹת לִקְרָאתֵנוּ, וְאַתְּ מְחַיֶּכת אֵלַי מִתּוֹךְ הַשֵּׁנָה.
25| יש לנו מנהג עתיק, בן אלפי שנים, לומר תפילת הודיה מיוחדת לבורא עולם, על שזכינו להתעורר בבוקר בריאים ושלמים | |
|---|---|
| וכאן הוא קרא לאט ובהטעמה את "מודה אני", ואף תרגם, כדי שכולם יבינו | לה'" עפמ"ש בספרים ש"עריסותיכם" הוא מלשון "עריסה" — מטה: התחלת היום — מיד כשקם משינתו ממטתו — צ"ל עם "תרימו תרומה" — אמירת מודה אני לפניך, ועי"ז הוא מפרישו לה' |
בעצם, שתיים עשרה שניות בדיוק".
| מודֶה 1 אֲנִי 2 לְפָנֶיךָ 3 מֶלֶךְ 4 חַי 5 וְקַיָם 6 שֶהֶחֱזַרְתָ 7 בִי 8 נִשְמָתִי 9 בְחֶמְלָה 10 רַבָה 11 אֱמונָתֶךָ 12 | וכך מחזירה ההודאה, המוודה והיודעת את כל המעשים ואת כל הפעולות לבורא ית"ש וחותמת את הברכה במילים "רבה אמונתך", לומר סיבת החזרת הנשמה באדם נעוצה באמונתו הרבָּה של הבורא ית"ש במעשה ידיו, כלומר בנברא |
|---|---|
| כאשר מתבצעת קימה מהירה, הדם "נזרק" למוח במהירות רבה מידי, והוא מגיב בתגובת שרשרת שגורמת להתעלפות | רבי שניאור זלמן מלאדי 6 |
אך הפעם נועדו מחיאות הכפיים ל.