| וכתב הכה"ח בס"ק א' "וכתב הרשב"א הא דאמרינן משה תיקן להם ברכת הזן יהושע תיקן להם ברכת הארץ וכו' קשיא לי והא קיימא לן בסמוך דברכות אלו דאורייתא נינהו, ותירץ דמטבען הוא שטבעו להן דאי מדאורייתא אם רצה לאומרה באיזה מטבע שירצה אומר ואתו משה ויהושע ודוד ותקנו להם מטבע לכל אחת ואחת בזמנה וכו', עכ"ל | והרב ישראלי הורה בדיעבד עד 7; וביחו"ד א, יז, שנוטה לחשוש לספק ברכות, כתב שאפשר לברך עד 7 |
|---|---|
| ואם אכל מזונות ואורז, נחלקו הפוסקים אם ברכת 'על המחיה' תפטור את האורז | וכן אם אינו בולע את הגרעין, כדוגמת הגרעין של תמר, זית ודובדבן, אינו נחשב כאוכל בריה מ"ב רי, ז וט |
| וכל זה הוא לרוצים להחמיר על עצמם, אבל על פי הדין אין בזה חובה, והרוצה לאכול כשיעור מסופק - רשאי, ואח"כ לא יברך ברכה אחרונה, כדין ספק ברכות להקל | אבל כשקבעו עצמם למסיבה, התוועדותם מצרפת את כל אכילתם לאכילה אחת, שכל זמן שלא הסירו את ידם מהמאכלים והמשקים שלפניהם, יכולים לברך על כל מה שאכלו מתחילה ועד הסוף |
|---|---|
| וכך נהגו בעל שואל ומשיב, מנחת חינוך וערוך לנר | אבל לפני אכילתה צריך לברך 'מזונות', מפני שלעניין ברכה ראשונה אין צורך בשיעור מסוים, אלא כל זמן שגם הקמח נועד לתת טעם, הוא העיקר ועל פיו קובעים את הברכה שו"ע רח, ב-ג, להלן יא, ד |
מאת: יעקב לוסטיגמן אתה מחזיק ביד חטיף, ולא יודע מה לברך עליו.
| והרי גם בכזית פת לחם ממש, אין כזית קמח, אלא עם המים וכו' | אולם מנגד, רוה"פ חששו אף בזה לספק ברכות, והורו שלא לברך |
|---|---|
| ואמנם נפסק להלכה, שכל שלא אכל כשיעור 'זית' אינו מברך רי"ף ורמב"ם , אולם לכתחילה, כדי שלא להיכנס לספק, ראוי שלא לאכול בריה בלי לאכול שיעור המחייב ברכה אחרונה רא"ש, שו"ע רי, א | ח דגן חי או עשוי קליות או שלוק, והגרעינין שלמים, מברך עליהם בתחלה בורא פרי האדמה |
באותה מידה מי שיאכל חציל חי שאינו מטוגן או אפוי או מבושל, יברך עליו שהכל כי הדרך הנורמלית לאכול חציל היא על ידי בישול, קליה או אפיה וכדו'.
2